הנחת תפילין – מדריך מלא

הנחת תפילין – מדריך מלא

על ידי | אוק 24, 2021 | תפילין | אפס תגובות

תפילין: על איזו יד מניחים?

כתוב בפסוק המדבר על תפילין: “וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה” (בְּפָרָשַׁת וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ), מכך שכתוב ‘ידכה’ ולא ‘ידך’ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שמדובר על יָד כֵּהָה, זוֹ יד שְׂמֹאל שֶׁהִיא תָּשָׁה וְכֵהָה, וזה אצל רוב בני האדם שהם ‘ימיניים’ (לא פוליטית אלא) שיד ימין היא החזקה ושימושית יותר, ולכן צריכים להניח תפילין על יד שמאל. מי שהוא ‘איטר יד’ (כלומר ‘שמאלי’) צריך להניח תפילין על יד ימין שהיא החלשה יותר עבורו (ובשביל זה הקשר של תפילין של יד שלו צריך להיות בצד השני). מי שמשתמש בשני הידיים בשווה נחשב ל’ימיני’. לפי מנהג האשכנזים, אם כותב ביד שמאל אך משתמש לכל שאר הדברים ביד ימין – נחשב כ’שמאלי’, וכן להיפך אם כותב ביד ימין ועושה שאר השימוש בידו השמאלית – נחשב ימיני (ומניח תפילין ביד שמאל). לפי הספרדים, בשני המקרים האחרונים נחשב האדם כ’ימיני’.

תפילין: איפה מניחים את התפילין?

בדומה למשדר רדיו שלא יכול לקלוט את התחנה המתאימה אם הוא לא יעמוד במקום ובזווית הנכונה, כך גם התפילין (האנטנה הרוחנית) לא יכולים לקלוט את השפע הרוחני העצום בלי שיהיו מונחות במקום הנכון.

כתוב “וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה (את התפילין) עַל לְבַבְכֶם” ודרשו חז”ל: “שהתפילין צריכים להיות מונחות על היד כנגד (במקביל אל) הלב. ולכן מניח את תפילין של יד על הזרוע בַּמָּקוֹם שֶׁהַבָּשָׂר הוּא גָבוֹהַּ, וְיַטֶּה אוֹתָהּ מְעַט לְצַד הַגּוּף, שֶׁכְּשֶׁיָּכוֹף הַזְּרוֹעַ לְמַטָּה, תִּהְיֶה כְּנֶגֶד לִבּוֹ, כמו בתמונה הימינית):

מסוף התפילין עד למרפק צריך להיות מרחק של שתי אצבעות מהמרפק (ניתן למדוד זאת כשמכופפים מעט את היד, כמו בתמונה השמאלית העליונה).

אחרי שמניחים את התפילין של יד, כורכים 7 רצועות על הזרוע, ומסובבים סביב כף היד, ומהדקים:

הערה: בתמונה (לא להתייחס לעובי היד בבקשה…) רואים את הרצועות כשתנועה שלהם היא כלפי פנים הגוף, המנהג הרווח יותר הוא קשור כלפי חוץ. בכל מקרה לאחר 7 כריכות מלפפים סביב כף היד, ועוברים להנחת התפילין של ראש. (עוד בתמונה: התפילין הם קטנות במיוחד, הסבר בהמשך).

תפילין של ראש – איפה מניחים אותם?

אחרי שסובבנו את הרצועות של תפילין של יד מסביב כף היד פונים להוציא את תפילין של ראש ולהניח אותם. על תפילין של ראש נאמר “והיו לטוטפות בין עיניך” וקיבלנו במסורת, עוד ממשה רבנו בהר סיני (ברכות ז) “שֶׁאֵין הכוונה להניח את התפילין בֵּין עֵינֶיךָ מַמָּשׁ (בתחתית המצח), אֶלָּא כְּנֶגֶד (במקביל ל)בֵּין עֵינֶיךָ. באופן כזה: החלק הנמוך ביותר של הקצה התחתון של התפילין צריך להגיע מקסימום עד מְּקוֹם שֶׁהַשְׂעָרוֹת מַתְחִילִין לִצְמֹח. ואילו החלק העליון של התפילין (כלפי הקודקוד) אסור שיהיה מעל ‘מָקוֹם שֶׁמֹּחוֹ שֶׁל תִּינוֹק רוֹפֵס’, ניתן להרגיש אותו אם מעבירים אצבע בעדינות על החלק הקדמי של הראש. באדם בינוני זה שמונה ס”מ מתחילת צמיחת השיער שליד המצח. (בשם הרב אברהם יוסף).

התפילין של ראש עצמם צריכים להיות באמצע הראש, מקביל ומעל לאף (כלומר ל’בין עיניך’), והקשר של תפילין של ראש צריך להיות בסוף הגולגולת, כלומר מאחורי העצם, גם כן מעל ומקביל לאמצע העורף, והתפילין צריכים להיות מספיק מהודקות לראש כדי שלא יזוזו להמיקום המדיוק שנדרש (ולכן צריך לסדר את הרצועה של התפילין של ראש שתהיה בגודל המתאים).

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁתְּהֵא מֻנַּחַת בִּמְקוֹמָהּ הָרָאוּי. וְאִם מֵנִיחַ אֲפִלּוּ מִקְצָתָהּ עַל הַמֵּצַח בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שְׂעָרוֹת גְּדֵלוֹת אוֹ אֲפִלּוּ הֵנִיחָהּ כֻּלָּהּ בִּמְקוֹם שֵׂעָר אֶלָּא שֶׁהִיא מִן הַצַּד וְלֹא כְנֶגֶד בֵּין הָעֵינַיִם, לֹא עָשָׂה אֶת הַמִּצְוָה וּבֵרַךְ לְבַטָּלָה. וְהַקֶּשֶׁר יְהֵא מֻנָּח כְּנֶגְדּוֹ מֵאַחוֹרֵי הָרֹאשׁ לְמַעְלָה בְּגֹבַהּ הָעֹרֶף שֶׁהוּא סוֹף הַגֻּלְגֹּלֶת בִּמְקוֹם שֵׂעָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַפָּנִים וְלֹא יַטֶּה לְכָאן אוֹ לְכָאן. וּצְרִיכָה שֶׁתְּהֵא מְהֻדֶּקֶת בְּראֹשׁוֹ. וְהִנֵּה כְּשֶׁהַבַּיִת עִם הַמַּעְבַּרְתָּא רְחָבִים, קָשֶׁה שֶׁתְּהֵא מְהֻדֶּקֶת כָּרָאוּי, וּצְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד (שם).

איך קושרים את התפילין על כף היד?

בעיקרון הקשירות השונות יוצרות צירופים של השם הקדוש שד”י. אלא שיש שני מנהגים לגבי התנועה של ליפוף הרצועות על הזרוע: לפי אשכנזים התנועה תהיה כלפי פנים, וממילא הבסיס של הקשירה בכף היד תהיה בין האגודל לאצבע. ואילו לפי מנהג הספרדים (והחסידים) התנועה של ליפוף הרצועות הוא כלפי חוץ, וממילא הבסיס של הקשירה על כף היד יהיה בין הזרת לזרוע.

(בתמונה הימינית: קשירה על כף היד כשיטת ‘הבן איש חי’. בשמאלית: קשירה כשיטת האשכנזים)

מה אומרים לפני שמניחים תפילין?

לפני שמניחים את התפילין, אנו צריכים להתכונן לכך. בסידורים מובא תפילה קצרה “לשם יחוד” שנועדה להזכיר לנו ולבקש מהשם שהאור העצום של התפילין, אכן יגיע אלינו וישפיע על ליבנו וחיינו:

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י”ה בו”ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מְכַוֵּן בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין לְקַיֵּם מִצְוַת בּוֹרְאִי שֶׁצִּוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ. וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וְהֵם אַרְבַּע פַּרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ. שְׁמַע. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. קַדֶּשׁ. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ. שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּדוֹ וְאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּעוֹלָם. וְשֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנוֹ: וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ עַל הַיָּד לְזִכְרוֹן זְרוֹעַ הַנְּטוּיָה. וְשֶׁהִיא נֶגֶד הַלֵּב לְשַׁעְבֵּד בָּזֶה תַּאֲוַת וּמַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְעַל הָרֹאשׁ נֶגֶד הַמֹּחַ. שֶׁהַנְּשָׁמָה שֶׁבְּמֹחִי עִם שְׁאָר חוּשַׁי וְכֹחוֹתַי כֻּלָּם יִהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ: וּמִשֶּׁפַע מִצְוַת תְּפִלִּין יִתְמַשֵּׁךְ עָלַי לִהְיוֹת לִי חַיִּים אֲרֻכִים וְשֶׁפַע קֹדֶשׁ וּמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת. בְּלִי הִרְהוּר חֵטְא וְעָוֹן כְּלָל. וְשֶׁלֹּא יְפַתֵּנוּ וְלֹא יִתְגָּרֶה בָּנוּ יֵצֶר הָרָע. וְיַנִיחֵנוּ לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבֵנוּ. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ. יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת הֲנָחַת תְּפִלִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ”ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ. אָמֵן סֶלָה

לאחר תפילה זו, מתחילים להניח את התפילין: למנהג האשכנזים – מניחים את התפילין בעמידה. ולמנהג הספרדים – מניחים את תפילין של יד בישיבה, וקמים לפני שמניחים את תפילין של ראש (בא”ח, פרשת וירא, אות ח).

שים את התפילין של יד על הזרוע במקומם הראוי (כמו שהסברנו למעלה, על החלק הטפוח של הזרוע, 2 אצבעות מהמרפק) ומברכים ברכה על הזכות והחובה לקיים מצוות תפילין:

ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין

יש כלל “כל הברכות מברך עובר לעשייתן” כלומר מיד לאחר הברכה יש לעשות את המצווה עצמה, ואין להפסיק בדיבור או עיסוקים אחרים עדד גמר המצווה. ולכן מיד לאחר הברכה, מהדקים את הקשר של תפילין של יד, ומלפפים 7 פעמים על היד, ומלפפים את הרצועות סביב כף היד. ועוברים להניח את תפילין של ראש.

את התפילין של ראש מניחים במקומם הראוי (כנ”ל), כלומר שהקצה התחתון מונח במקום שנגמרים (או נגמרו…) השערות לגדול. ושיהיו במרכז הראש, מעל האף ובין העיניים. שמים את התפילין, ואז יש חילוק בין המנהגים: לפי הספרדים לא מברכים על תפילין של ראש. לפי מנהג האשכנזים מברכים:

ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות תפילין

ומהדקים את התפילין על הראש, ומוודאים שמונחים במקומם הראוי, בית התפילין מקדימה וקשר התפילין מאחורה (על גבי העצם).

ספרדי, שבטעות התחיל לברך “ברוך אתה ה’ ” על תפילין של ראש – יסיים “אלוקינו מלך העולם אשר קדישנו במצוותיו וציוונו על מצוות תפילין”. כלומר, לא יסיים בפסוק: ברוך אתה ה’ למדני חוקיך, כדי שלא יהיה הפסק, בין התפילין של יד לתפילין של ראש (בא”ח, וירא, ו)

האם מותר לדבר בין הנחת התפילין של יד להנחת תפילין של ראש?

לא! על פי הלכה, אין לדבר מרגע שאדם בירך ‘להניח תפילין’ ועד שיסיים את כל הנחת התפילין. במקרה ושאדם דיבר או עשה הפסקה משום מה לאחר שקשר להניח תפילין ולפני שהספיק להניח את תפילין של ראש. חז”ל מתארים (מסכת סוטה דף מד ע”א), שגבר שלא הקפיד על הלכה זו, לשמור על שתיקה ורציפות שבין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש – לא היה רשאי לצאת למלחמה, עם שאר לוחמי דוד המלך (כי חששו שהעוון הזה יגרום לו למות במלחמה).

במקרה ומשום מה דיברת או התעסקת בדברים אחרים לאחר שקשרת את תפילין של יד, אז גם לספרדים צריכים לברך ברכה על תפילין של ראש” “על מצוות תפילין”. ואילו למנהג האשכנזים (שבאופן רגיל מברכים ‘על מצוות תפילין’) אז אם דיבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש – צריך לברך את שתי הברכות ביחד “להניח תפילין” ו”על מצוות תפילין” לפני שמהדק את תפילין של ראש על ראשו.

במה דברים אמורים כשהפסיק בדברים חיצונים שאינם לצורך הנחת תפילין, אבל הפסיק בדברים השייכים להנחת תפילין אין צריך לחזור ולברך על תפלין של ראש, ומכל מקום לכתחילה יזהר שלא יפסיק כלל אפילו לרמוז ולקרוץ בעיניו ולרמוז באצבעותיו אסור בין תפלין של יד לתפלין של ראש, ואפילו אם שמע קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק לענות אלא שותק ושומע ומכוין למה שהציבור אומרים, ואם שכח וענה אפילו הכי לא יברך על תפלין של ראש (בא”ח, וירא, י)

מי שמניח תפילין ושמע קדיש או קדושה, לפני שהספיק להניח תפילין של ראש – האם צריך לענות?

ישנם 2 טעמים המובא בראשונים מדוע אסור לדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש:

  • יש אומרים שהטעם הוא בגלל שעושה הפסק במצווה אחת, המורכבת משני חלקים. ועצם הפירוד בין תפילין של יד לתפילין של ראש הוא בעייתי, עפ”י הלכה וקבלה.
  • יש אומרים שהטעם הוא, שעם מפסיקים בדיבור – צריך לחזור ולברך על תפילין של ראש, וזו הבעיה – שגורם ברכה שאינה צריכה (כלומר אם לא היה מדבר, לא היה צריך לברך גם על של ראש ברכה נוספת)

הנפקא מינה היא לגבי תפילין של רבנו תם, שאותם מניחים בלי ברכה כנ”ל. כמובן שאין לדבר דיבורי חול בין תפילין של יד לתפילין של ראש, גם כשמיח תפילין של רבנו תם. אך השאלה מה לגבי מי ששומע ‘קדיש’ או ‘קדושה’ באצמע הנחת התפילין – האם מותר לו להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש? הרי מצד אחד גורם בזה הפסק בין שני חלקי המצווה (כטעם א’ הנ”ל) אך מצד שני – אין פה שום בעיה של ברכה שאינה צריכה (כטעם ב’ הנ”ל) כיון שבכל מקרה לא מברכים על תפילין של רבנו תם.

מי שלובש רבנו תם לבדו ונזדמן לו קדיש וקדושה בין של יד ובין של ראש, אף על גב דבזה לא יש (=אין) ברכה, ואין כאן הפסק (טעם ב’ הנ”ל), עם כל זה לפי טעם הר”ן וה”לבוש” דסבירא להו הא דאין פוסקין בין של יד לשל ראש, משום דכתיב “והיו” (דברים ו, ח) שצריך להית הוויה אחת לשתיהם (טעם הא’ הנ”ל) ועיין ב”מנחת אהרן” דף ל”ז שכתב בזה טעם על פי הסוד. (כלומר הבא”ח מכריע שהעיקר הוא הטעם הא’)

ועל כן צריך להיזהר גם ב(תפילין) של רבנו תם, אף על גב דליכא (שלמרות שאין בהם) ברכה בזה (ולכן אין להפסיק באמצע הנחת תפילין דרבנו תם, אפילו לא לדברים שבקדושה!)

מיהו (מכל מקום) עשיתי תיקון לזה שלא לאבד קדיש וקדושה: כיוון דאין כאן ברכה (כלומר בכל מקרה לא תתוסף פה ברכה שאינה צריכה על התפילין דר”ת. כך יעשה:) יענה קדיש וקדושה, ואחר שיענה יפשוט תפלין של יד ויחזור ויניחנו מחדש ואחריו תפלין של ראש בלי הפסק, לקיים מה שאמר הכתוב “והיו” (דברים ו, ח) הוייה אחת לשתיהם, וגם על פי הסוד דרך זהה יבא נכון: (בא”ח, וירא, כו)

אם כן, למסקנה, הבן איש חי מכריע שאין להפסיק ולענות ‘אמן’ או ‘קדוש’ וכו’ ולהמשיך להניח את תפילין של ראש. אלא צריך לענות ‘אמן’ ו’קדוש’ וכיו”ב –ואחר כך לחזור מחדש על הנחת תפילין של יד (ובתפילן של רבנו תם בכל מקרה זה בלי ברכה) ואחריו ברציפות תפילין של ראש, ובכך מרוויח מכל הצדדים.

14 דגשים לסדר הנחת תפילין על פי הקבלה (בן איש חי, פר’ וירא)

רבותינו המקובלים, נהגו בכל מיני עניינים נפלאים ומתוקים, ומי שנפשו חשקה בכך, או שמנהג אבותיו כפסקי הרב הבן איש חי זצוק”ל, ישימו לב לדגשים הבאים:

  • את התפילין של יד יש להניח בישיבה. ולכסות את היד בטלית תוך כדי הנחתם:
  • סדר הנחת תפילין, בתחלה יקשור תפלין של יד בזרוע השמאלי על הקיבורת שהוא מקום בשר הגבוה התופח הנקרא קיבורת, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהיה הנחת תפלין של יד בהצנע, ויש סוד בדבר על כן אפילו יושב לבדו ואפילו בבית אפל גם כן יכסה הזרוע בטלית, סימן לדבר “כי יד על כס” (שמות יז, טו), ומהר”י קשטרו ז”ל טעמא טעים “והיה לך לאות על ידך” (שמות יג, ט) לך לאות ולא לאחרים. 
  • היו”ד (הקשר הקטן הסמוך לתפילין של יד) צריך להיות צמוד לתיתורא כל הזמן על ידי גיד 
  • בשעת הקשירה של תפילין של יד, דבר ראשון יש לקשור את היו”ד (הקשר הקטן הסמוך לתפילין של יד) עם הרצועה ולהצמידה לתיתורא, ולכוון להמשיך ש”ע (=רצוע”ה) נהורין (אורות, מאור פני השם) ליו”ד. – ולא יעשה כריכה בקבורת, אלא אחר שיהדק היטב יקשור היו”ד ברצועה עם התפילין, ואף על פי שבלאו הכי (בכל מקרה) היו”ד קשורה בחוט של גיד עם הבית משום דאין להפריד התיתורא לעולם, כנזכר בזוהר פינחס דף קל”ו, עכ”ז יש סוד בדבר לקשור היו”ד ברצועה לכוין להמשיך להיו”ד ש”ע נהורין כמנין “רצועה” שהיא מספר ש”ע עם הכולל
  • יש לכרוך ז’ כריכות שלמות על הזרוע (לא כולל הכריכות על הקיבורת, ולא כולל חצי כריכה ראשונה), ורק לאחריהם לעמוד ולהניח את תפילין של יד – ואחר שקשר היו”ד ימשוך הרצועה לזרוע ויכרוך אותה סביב הזרוע שבעה כריכות שלימות, ומה שנמשכת הרצועה בתחלת הזרוע מצד אחד של הזרוע אין זה נחשב כריכה ואין זה בכלל הכריכות… לכך יכרוך ז’ כריכות ממש שלימות, ואחר שיכרוך השבע כריכות, יעמוד ויניח תפלין של ראש מעומד, דאין להניח תפלין של ראש אלא רק אחר שבע הכריכות
  • אין להוציא את התפילין של ראש מהקופסא שלהם, אלא לאחר שכבר קשרת את התפילין של יד על הקיבורת – יזהר שלא יוציא תפלין של ראש מן הכיס אלא עד שיניח תפלין של יד ויקשרנו במקום הקיבורת, ואם יש שמש לפניו ורוצה להכין לו את תפלין של ראש ולהוציאו מן כיס קודם שכרך שבעה כריכות על הזרוע לית לן בה, ורק יזהר שלא יוציאנו מן הכיס אלא עד שיקשור התפלין של יד במקום הקיבורת, ויש בני אדם נכבדים שהשמש מכין להם במקומם בבית הכנסת הציצית והתפילין שיוציאם מן הכיסים קודם שיבואו וצריך למחות בידם שלא יעשו כן
  • כשבא להניח תפילין של ראש, יסתכל על שני האויות ‘שין’ המוטבעות על התפילין של ראש, ויכוון שיש ב7 הראשים (4 מימין ו3 משמאל) סודות עצומים ואורות נפלאים הנמשכים על האדם המניחם – קודם הנחת תפלין של ראש בראשו, יסתכל בשבעה זייני”ן שיש בשני שיני”ן דאית בהו רזין סתימין עמיקין כמו שכתוב בזוהר הקדוש, והובא זה בדברי האחרונים ז”ל.
  • לאחר סיום הנחת תפילין של ראש, יש לכסות את התפילין על ידי שיוריד את הטלית עד סוף המצח. וזאת שלא כמו דעת השו”ע שהתפילין של ראש צריכים להיות מגולות – ודע כי אע”ג דמרן (השו”ע) ז”ל כתב “תפלין של ראש טוב להניחם גלויים”, הנה המקובלים ז”ל סבירא להו לכסות בטלית שיוריד הטלית עד סוף המצח. וטעמם ונימוקם עמם על פי הסוד וזה עיקר.
  • לאחר סיום הנחת תפילין של ראש, יש לכרוך על האמה (האמצעית) שלוש כריכות: אחת על פרק האמה האמצעי, ושתיים על פרק האמה התחתון. ולומר פסוק “וארשתיך לי לעולם וכו’ – אחר שהניח תפלין של ראש, אז תכף ומיד יגמור הנחת תפלין של יד בשלש כריכות שכורך באצבע האמצעי הנקרא אמה, ויעשה כריכה אחת בפרק האמצעי של האצבע ושתי כריכות בפרק התחתון. ולפי דברי הרב “מצת שמורים” ז”ל יאמר בעת שעושה הכריכות הנזכרות פסוק “וארשתיך לי לעולם, וארשתי לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'”
  • לאחר סיום הכריכות על היד, יכניס את הרצועות המתשלשלות מתפילין של ראש לחגורה: הרצועה הקצרה לחלק העליון של החגורה, והרצועה הארוכה לחלק התחתון של החגורה. בסוד חד אריך (הרצועה הארוכה מצד החסד) וחד קציר (הרצועה הקצרה מצד הגבורה) (בזמן הבא”ח החגורה הנקראת ‘אנט’ היתה רחבה, בדומה לאבנטים של חסידי תולדות אהרון כיום, ולכן החלק העליון של האבנט היה כנגד הלב, והחלק התחתון כנגד הטבור. בכל מקרה יש להקפיד על כך שהרצועות לא ישתלשלו ברפיון): אחר שעשה שלשה כריכות הנזכרות על האצבע וגמר תפלין של יד, אז יכניס הרצועות של תפלין של ראש באבנטו, בסדר זה: דהיינו רצועה של שמאל יכניסנה בקצה העליון של האבנט כנגד החזה שלו, ורצועת הימין יכניסנה באבנט למטה בקצה התחתון של האבנט כדי שתהיה כנגד הטבור שלו, בסוד “והאחת גבוהה מחברתה” (דניאל ח, ג), וידוע דחסד נקרא ‘אריך’ (ארוך) וגבורה (נקראת) קצר, וכמו שכתוב בפתח אליהו (הקדמת התיקוני זוהר, שהחיד”א כתב שטוב לאומרה לפני כל תפילה) “חד אריך וחד קצר (וחד בינוני”. כלומר שהקו הימיני של החסד, חח”נ הוא נקרא ‘ארוך’ כמו ‘ארך אפיים’, הקו שמאל נקרא ‘קצר’ כמו קצר רוח, והקו האמצעי של ספירות דעת תפארת יסוד, נקרא ‘בינוני’ וממצע בין קווי החסד והגבורה). וכל זה יעשה כולם שלא יהיו משולשלים לארץ…
  • הסדר הנכון על פי הסוד הוא: טלית, ואחריה תפילין של יד, ואחריה תפילין של ראש. וגם במקרה אונס שהטלית או התפילין של יד הגיעו מאוחר יותר – יש לחזור ולהניח בסדר הזה דווקא – על ידי עטיפת הטלית נתקן חיצוניות דעולם היצירה, ועל ידי הברכה של הטלית נעשה אור מקיף דעולם היצירה, ועל ידי התפילין של יד נתקן עולם הבריאה, ועל ידי הברכה נעשה אור מקיף דעולם הבריאה, ועל ידי תפלין של ראש נתקן עולם האצילות…  מי שלא היה לובש אלא רק תפילין של ראש מפני שלא היה לו תפלין של יד, ואחר שלבש תפלין של ראש הביאו לו תפלין של יד… צריך להסיר תפלין של ראש מעליו כדי שילבש תפלין של יד תחלה, ואחר כך יניח תפלין של ראש.  ואם היה לובש תפילין בלא טלית גדול, מפני שלא היה לו טלית גדול, ואחר כך הביאו לו טלית גדול שצריך להסיר התפילין וילבש הטלית ואחר כך ילבש התפילין בלא ברכה, דכן מוכרח להיות על פי דברי רבינו האר”י ז”ל:
  • יש להניח את הטלית והתפילין בבית, ולהיכנס לבית הכנסת בעודו מעוטף בהם – בזוהר הקדוש הפליג מאד בשבח המגיע ליוצא מביתו מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין והולך לבית הכנסת ואומר בפתח פסוק “ואני ברוב חסדך (אבוא ביתך אשתחווה אל הר קדשך ביראתך)”, ומצוה זו קודמת למצות עשרה ראשונים כמו שכתוב בשער הכונות לרבינו האר”י ז”ל, ובעיר שמצויים עוברים ושבים גוים במבאות, וקשה לעשות דבר זה בגלוי, יש חכמים מתחכמים ללבוש טלית דק ותפילין קטן הרבה כדי שיתכסה בכובע ואינו ניכר לעיני הרואין, ומורידין הטלית על כתפיהן ולובשים עליו הגלימא, ובבואם לבית הכנסת מסירין התפילין הקטן הנזכר ולובשים תפילין רש”י ורבנו תם שיש להם שם ומתפללין בהם.
  • יש להניח את תפילין של רש”י לפני תפילין של רבנו תם, וההקפדה בכך היא דווקא כשמניחם על מנת להתפלל איתם – לאחר שמסביר שניתן להניח תפילין של רבנו תם קטנות בביתו על מנת להגיע מעוטף בטלית ותפילין לבית הכנסת, וכשיגיע לבית הכנסת יוריד אותם ויניח תפילין רגילות שלו של רש”י ורבנו תם. כותב הבן איש חי: מה שכתב רבנו (האר”י) ז”ל בשער הכונות שצריך להניח של רש”י קודם רבנו תם, משום דבתחילה קודמין ליכנס מוחין דתפילין דרש”י ואח”כ מוחין דרבנו תם, דיש לומר דלא קפיד רבינו ז”ל אלא בהיכא (במקום) שבא להניחם לקיים עיקר מצותן בקריאת שמע ותפלה, דאז צריך להקדים של רש”י, ועוד דהוא איירי כאשר בא להניח שתיהם ביחד דתפילין של רש”י גם כן מונח לפניו, דאז צריך להקדים של רש”י, מה שאין כן הכא דלובש רבנו תם לבדו, ועוד שאינו מניחו בשביל עיקר מצותו אלא רק כדי ליכנס בו בפתח בית הכנסת ולומר פסוק “ואני וכו'” לית לן בה…
  • יש להניח את תפילין של רש”י ותפילין של רבנו תם ביחד (כלומר, יש לעשות תפילין קטנות מיוחדות עבור כך). התפילין של רבנו תם מעל (גבוהות מ)התפילין של רש”י. ושניהן נוגעות בבשר עצמו.  – בהמשך המאמר נבאר יותר מה ההבדל בין תפילין של רש”י (שהם התפילין הרגילות שכולם מניחים) לבין תפילין של רבנו תם (שאותם מניחים יראי שמיים הרוצים לקיים מצוות בחסידות, ומעבר להכרחי). החסידים נהגו להניח את תפילין של רבנו תם לאחר התפילה או בשעת הלימוד, וכך גם פסק הרב עובדיה זצ”ל, שטוב לקנות תפילין בגודל רגיל (לא קטן) ולהניחו בסיום התפילה, לאחר שמוריד את התפילין הרגילות של רש”י. לעומת זאת, לדעת הבן איש חי – יש לקנות תפילין קטנות (בערך 22 מ”מ, והמחיר של כל זוג תפילין קטנות הם כ 3500 ₪) וכך צורת ההנחה של תפילין של רש”י ורבנו תם ביחד: על כן ירא שמים יעשה שני זוגות תפילין אחד כסברת רש”י ואחד כסברת רבנו תם ויאחז שתיהם בידו ויכניסם בזרועו ויקשרם זה למעלה מזה, דצריך שיניח שניהם יחד ולא כאותם שמניחין של רש”י לחוד ושל רבנו תם לחוד, גם צריך שיניח תפילין של רבנו תם למעלה משל רש”י, בין בראש בין ביד כי מעלת בחינת תפילין של ר”ת גדולה מבחינת תפילין של רש”י, ולכן המנהג לעשות בית תפלין דרבנו תם קטן משל רש”י… גם יזהר שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר אלא יהיו סמוכים זה תחת זה ומונחים כולם על הבשר (בא”ח, וירא, כא)
  • לאחר שמהדק את תפילין של יד של רש”י, מהדק את תפילין של יד דרבנו תם. הרצועות שעל גב היד יהיו של רבנו תם, ועל גביהם הרצועות של רש”י. וכן בתפילין של ראש – הבית והקשר של רבנו תם מעל הבית והקשר של תפילין דרש”י, אך הרצועות של רבנו תם מתחת לרצועות של רש”י. – והצד המחובר בזרוע הוא העליון, לכך יכניס תחלה של רש”י ויברך עליו אחר שיקשור אותו על הקבורת, ואחר כך יכניס של רבנו תם ונמצא בזה של רבנו תם מונחין למעלה משל רש”י, וכל זה בבתים אבל הרצועות יניח רצועה של תפילין דרבנו תם תחת רצועה של רש”י, לכך יעשה רוחב רצועה של רבנו תם קצר משל רש”י כדי שתתכסה בה, וכן בשל ראש יניח של רבנו תם למעלה משל רש”י וגם הקשר דתפלין דרבנו תם יהיה בעורף גבוה מעט משל רש”י, ורק הרצועות היורדים מן הקשר שבעורף ולמטה, תעביר רצועת רבנו תם תחת רצועת של רש”י שתתכסה בה, רמז לדבר “שמור ת”ם וראה יש”ר” (תהלים לז, לז), ולכל דברים אלו יש טעם על פי הסוד ואין לשנות מה..

מקור:  https://ashoova.co.il

×